觀賞現在的戲劇很快就在劇場電影院最新預告片新聞尋找電影評論
電影
電影院
即時監視
新聞
預告片
電視
社區
我的內容
更多
登錄
瀏覽評論結果 1 - 201,000
發行日期:
  直到  
Sergio (2020)
לא ברור אם באמת אין הרבה "בשר" בסיפורו של סרג'יו דה מלו או שפשוט הבמאי גרג ברקר פספס משהו והצליח ליצור משהו בינוני ולא יותר מכך ממשהו שיכל להיות הרבה יותר גדול.

אין שום מילה רעה על ואגנר מורה או אנה דה ארמיס שכרגיל עושים עבודה טובה ויש להם כימיה לא רעה בכלל, אבל כמו לא מעט סרטים, אם היו מקצרים את זמן הסרט היו מקבלים תוצר יותר טוב, אך משום מה פעם אחרי פעם הבמאים/תסריטאים מתעקשים להאריך את סבלנו (בחלק מהמקרים) במקום לגלח כמה חלקים נכונים וליצור סרט טוב.

ה-6.1 אחד שהסרט קיבל ב-Imdb נראה כמו ציון הוגן.
  14 時間 前
Sergio (2020)
תודה לאל שאני מכיר את ואגנר מורה מסרטי "יחידת עילית" ולא בתור אסקובר של "נרקוס", אחרת הייתי משייך את עצמי לאלו שנסחפו אחריו רק בגלל תפקיד אחד. ואגנר מורה שאני מכיר וגם קראתי עליו, לא היה לוקח תפקיד כזה, בטח אחרי ההייפ שהיה מצוי בו בזכות הסדרה המצליחה של נטפליקס, אבל כנראה שהוא הרגיש שהוא חייב להם משהו וגם לבן ארצו, שנחשב לאחד הנציגים הבכירים שלהם באו"ם מאז ומתמיד ועל כן הוא הסכים לקחת על כתפיו תקפיד לטיני ועוד ברזילאי, דובר אנגלית ולצאת לדרך לשעמומון של שעתיים.

מורה מתפקד בתור סרז'יו ווירה דה מלו, נציג האו"ם בשנות האלפיים בעיראק והסרט מכניס את הצופים מיד לשעת כושר ודריכות, כאשר דה מלו מצוי בסכנה ומשם עובר לאלף פלאשבקים ממיליון ורבע תקופות, מה שיוצר רצף לא קוהורנטי ודי מתיש ומעייף. זה מרגיש כמו בזבוז של מורה ואנה דה ארמאס בתפקידים לא מאתגרים ולא כל כך מעניינים, בסרט שנעשה בשביל לעשות כבוד, אבל לא מספר סיפור מעניין ולא מושך.

הסרט חוזר לכל מיני תקופות בחייו של דה מלו, בלי אחיזה בתקופה אחת מסוימת, חוץ מזו שבה מצוי הקו העלילתי הכאילו מרכזי, אבל אני לא מאמין שעד לקראת סוף הסרט מישהו יידע לשים את האצבע ולומר מה הקו היותר דומיננטי, מרוב עומס של ענפים עלילתיים. סרז'יו היה בעל מגבלות רבות, אבל הוא מוצג בתור אוהב אדם, גם אם לא במיוחד את משפחתו.

זה מרגיש בשלבים לא מועטים כמו סרט מתייפייף, על אדם שהוביל (כמעט) ארגון די מתייפייף, שאנחנו הישראלים לא כל כך אוהבים בשנים האחרונות ובכלל. הסרט והאיש מוצגים ביותר מדי שלבים בתור מנותקים מהמציאות, כמו שאנחנו כאן בארץ רואים אותם וקשה להזדהות, בעיקר אם מדובר באוכלוסייה המקומית. נוצר סרט דוקומנטרי לפני 11 שנים ואותו לא ראיתי, אבל נראה שאם הייתי רוצה לדעת את סיפורו המלא של דה מלו, אולי עדיף כי הייתי צופה בדוקו.

הסרט הנוכחי לא מצליח להתמקד כמו שצריך בסיפור אחד ואם הוא מנסה לספר סיפור רחב, הוא כושל גם בזה. הוא חשוב לידיעה הכללית, בתור אזרח העולם, אבל לא מספיק ואם היה רוצה לספר סיפור בצורה מספקת, הרי שלפי הקצב שלו, הוא נזקק לפחות לשלוש שעות תמימות. הוא מובל על ידי שני שחקנים מאוד מוכשרים שהולכים לאיבוד ומתבזבזים בו בלא מעט שלבים. מעבר לכך מדובר בסרט בינוני פלוס שמצליח לרגש רק לקראת סופו ומעבר לכך הוא די משמים, לא אחיד וכמעט מיותר, מעבר לעובדה שהוא צריך לתת במה לאדם שהיה לו חלק חשוב בהיסטוריה של האו"ם.
  日 前
漁民王 (1991)
פתאום קלטתי שיש כל מיני סרטים של טרי גיליאם שאני צריך להשלים ועוד עם שני ענקי הקולנוע הללו....זה מתחיל כמו סרט הזוי בהנהגתו של גיליאם, נמשך דרך ציון נוסף בנוגע לגביע קדוש (כי איך הוא יכול בלי?) ומסתיים דווקא בצורה די בנאלית, שמתאימה להלך הרוח ולגיבור המשנה של הסרט - רובין וויליאמס.

יש פה התרסה באורך חייו הראוותני של גיבור הסרט וגם מסר די ברור, שגיליאם די דוחף לגרון ובשלבים לא מועטים, הסרט עולה על מסלולים עלילתיים די צפויים ועם זאת, יש בסרט הזה ובשחקנים שלו המון המון קסם אישי.

ההתחלה של ג'ף ברידג'ס בתור שדרן רדיו יאפי ומנותק, היושב באולפן שמרגיש כמו בית סוהר, מבוימת היטב, ההמשך וזוויות הצילום המיוחדות, של המצלמה שמלווה את הגיבורים מלמטה, מעניקים לסרט נופך קצת שונה, אבל בסופו של דבר, שמחברים את רובין וויליאמס, ברידג'ס וגם מרסדס רוהל (שזכתה באוסקר על תפקידה), מקבלים סרט ניינטיז די טיפוסי בעלילה שלו.

מחמם לב, מעורר מעט מחשבה ובהחלט מדובר בסרט נהדר של גיליאם שמצליח לחבר שני סופרסטארים של אותה תקופה ליופי של יצירה, מהנה ומרגשת. מי שלא ראה, אין זמן לסרט הזה, הוא נהדר וכמו שהוא מחמם לב, הוא גם מרתיע לעיתים, בתכניו. מגיע לו בדיוק הציון ב-IMDB: 7.5.
  2天 前
Countdown (2019)
הסרט מאוד משעמם. בהתחלה הכיוון טוב: יש אפליקציה שמורידים והיא קובעת לך כמה זמן תחייה, נשמע מעולה. ההמשך לכך, שד שתוקף אותך בגלל האפליקציה זה כבר ממש טיפשי ומשעמם. בסוף הסרט היה קצת עניין ובגלל זה אתן כוכב לסרט ולא חצי כוכב. *מאוד* לא מומלץ. בנוסף, השחקן ג'ורדן קאלווי לא סתם מוכר לכם.. הוא שיחק ב"לא מדהימה" (סדרה די נוסטלגית) יחד עם אמה רוברטס.
  3 天 前
An Officer And A Spy (2019)
כמה מילים נשפכו על הסרט הזה, אבל לא בהכרח על תוכנו, כי יותר על היותו ניילון נצמד כחול, שעוטף את הבמאי שלו, בגין מעשים שבהם הואשם. הטרדות מיניות, כפייה וצרור עדויות ששמות רגע בצד את היותו ניצול שואה ואלמן, שאשתו (שרון טייט) נרצחה באכזריות אי שם בשלהי שנות השמונים על ידי חבורתו של צ'ארלס מנסון.

פולנסקי מביא את סיפור האשמתו והפללתו של דרייפוס, בתור סיפור רגע ואז מתמסר באופן טוטאלי לספר את סיפורו של הקצין שהציף את אותה הפרשה מעל המים ולמרות שהיה אנטישמי על אש קטנה, עשה את כל שביכולתו, בכדי להוכיח שעל אף אי חיבתו המובהקת ליהודים, כולם כולל כולם צריכים לקבל משפט הוגן ובלתי משוחד.

והסיפור שפולנסקי פורש בפנינו הוא סיפור ריגול ומשפט, בתוך חדרי חדרים ובתוך תככי התככים, שהקולונל פיקאר מצליח לחשוף פרטים שלו בכל צעד ושעל שהוא מתקדם בתפקידו. פולנסקי מכניס את הצופים לרחובות ולמפקדה המטונפת פיזית וגם ערכית, שבה מתחיל פיקאר לעבוד, במסגרת תקפידו החדש, שמצריך אותו לסדר ולרענן את השורות. התסריט כתוב היטב, הסרט מצולם נהדר והעלילה, על אף כבדותה, מעניינת ומרתקת.

הזדמנות מצוינת לכאלו ששכחו או לא הכירו את פרטי הפרטים של פרשת דרייפוס להתחבר להיסטוריה ולרוץ לקרוא לאחר מכן. הזדמנות מצוינת לנסות גם ולהבין האם פולנסקי רומז לנו ולמבקריו, שהוא כתב לעצמו כתב הגנה מאוד מתוחכם ושתל המון חומר בין דפי התסריט ובין שפמי השחקנים, שמגלמים כל כך הרבה דמויות בסרט.

ז’אן דוז’ארדן מוביל את הסרט באופן נפלא, במשחק נהדר ואמין ועל אף שדמותו לא חפה במעשיה ולא מוצגת כדמות חיובית ופרוטוגוניסטית קלאסית, דווקא מעצם העובדות הללו, הדמות של פיקאר הופכת אותו לגיבור שלם יותר, בזכות פגמיו ובזכות אנושיותו, שאת כל אלו מייצג השחקן, זוכה האוסקר, הצרפתי בצורה כל כך טובה.

אם לפולנסקי מגיעה הצפייה שלכם, אתם תחליטו לבדכם. לייצר סרטי קולנוע מצוינים הוא לא הפסיק מעולם ולמרות שזה לא אחד מהכי טובים שלו, בהחלט מדובר בסרט מעניין, חשוב וגם אם הוא מנסה לרמוז לנו משהו - הבמאי המואשם, אפשר לכבות את רעשי הרקע ולהתמקד בסרט המצוין הזה - 7.5.
  3 天 前
珀西·傑克遜和奧林匹亞:閃電竊賊 (2010)
בתור מעריץ של סדרת הספרים פרסי ג'קסון של ריק ריירדן התאכזבתי מאוד מהסרט העלילה לא הייתה כל כך דומה ובניגוד לסרטי הארי פוטר נגיד ההצלחה של הספר הרבה יותר גדול משל הסרט
  週 前
科學怪人的新娘 (1935)
בפסגת הז'אנר ממש בראש ההר הסרט הזה לוקח את התואר לדעתי של אחד הסיקוולים הטובים ביותר שנעשו, התמצית וכל העשייה היא ממש אגדית וייחודית ואפילו אייקונית (לטוב ולרע), אך השפעתו גדולה ומיוחדת מזה לעומת המון סרטי המשך מסוג החוויות שאתה נודד בזכרון רחוק אל הילדות ואפילו שואל את עצמך: "לא ראיתי את הסרט הזה או חלק ממנו מתישהו?"

סינמטוגרפיה מרשימה לאותה תקופה ולוקיישנים, דמויות מרתקות מאוד יחסית לציפיותי, עלילה מקורית, סוחפת וצוות שחקנים מצויין ובוריס קרלוף שמעל הכל חוקק בתודעה את דמותו שזו דמות שבמידה מסויימת כתבה את ההיסטוריה בז'אנר אבל במיוחד כשמתכוונים לסרט המשך זה וגם פס-קול שתורם לאווירה מוגברת.

ציון סופי: 7 וחצי מתוך 10 (עם נטייה ל-8)
לטעמי אחת הקלאסיקות.
  2週 前
Reign Of The Supermen (2019)
לאחר מותו של סופרמן, עולים מספר סופרמנים חלופיים על מנת למלא את מקומו של איש הפלדה. טרי מדי? מוקדם מדי? לא אם תשאלו את לקס לות'ור. כל הסופרמנים מתנקזים לקרבות ירושה שהולכים ומתכערים וזאת על מנת להבליט יורש אחד שיהיה ראוי מעל כולם להיות הסופרמן הבא של מטרופוליס ושל העולם כולו.

סרט המשך נהדר ל"מותו של סופרמן" הנהדר גם הוא. דמויות מעניינות והתפתחויות עליתיות מעניינות לא פחות מאשר הדמויות. למי שלא יצא לו לצפות בסרט הראשון, יש הזדמנות לחפש גרסה ארוכה הכוללת את שני הסרטים במנה אחת גדושה ומלאה של שעתיים ושלושת רבעי (כמו שאני ראיתי).

עוד סרט סופרמן מצויר ומוצלח לימי קורונה ובכלל.
  2週 前
Lucy (2014)
סרט בינוני מאוד. מתחיל טוב ומעניין וממשיך לחפירות פילוסופיות והגזמות שאי אפשר לשאת. ה"שיא" של הסרט לא באמת שיא והסוף לא באמת סוף. סרט די הזוי, בגדול. וחבל.. כי היה לו פוטנציאל טוב בהתחלה- הרעיון היה נחמד והלך והתדרדר. 4/10.
  3 週 前
Joker (2019)
מסכים עם שאר המבקרים שהסרט מאוד איטי, העלילה שבקושי מתקדמת ונמרחת. עם זאת, חייב לציין שהדמות מאוד מעניינת והשחקן חואקין פיניקס נכנס לדמות בצורה מושלמת. חבל שמרחו הרבה זמן את הסרט בלי הרבה תסבוכת ורק לקראת סוף הסרט בעצם מתחיל ה"אקשן". בהחלט נהנתי מהצפייה בסרט וחושב שכדאי לראות, אני מאוד מחכה ומקווה שיהיה סרט המשך כי שם אני מניח שהדברים "יתחילו להסתבך" ויעניינו עוד יותר. 7/10.
  3 週 前
Superman: Red Son (2020)
אם סופרמן היה סובייטי...אח! האפשרויות....והסרט המצויר והמצוין הזה בוחן את העולם של הקומיקס של DC על פי קומיקס שנכתב לפני כמעט עשור בנושא. סופרמן הוא ילדון רוסי, שמגלה את כוחותיו ביום בהיר ומיד רותם אותם על מנת להיטיב עם מולדתו, או כך לפחות הוא חושב.

אחד הסרטים המצוירים, מעולם הקומיקס, שבוחנים פוליטיקה לעומק ומשתשעשים בפעלים היוצאים של המלחמה הקרה, לו הייתה מתנהלת על ידי גיבורי על וכמובן פוליטיקאים קרי מזג. אי אפשר לדבר על הסרט הזה מבלי לספיילר את העלילה, אבל אוכל לומר שהנושא שלו מעניין ועמוק וגם הביצוע מרתק, כמו גם הזזת הכלים, שהם הדמויות, לכל מיני עמדות מפתח בעולם הקומיקס הספציפי הזה.

מעניין לראות וגם כמובן יש מנה גדושה של מלחמות גיבורי על, אלו באלו, על מנת להביא את הסדר למקומו. סופרמן במבטא רוסי, בשירות הוד סטליניוטו ובכלל, כל העולם הזה של הקומיקס בשנים מוקדמות הרבה יותר מהקו העלילתי שאותו התרגלנו לראות בקומיקס של DC.

לקראת הסוף, כתמיד בסרטי הקומיקס הללו, אפשר להתחיל ולשקוע בחוסר עניין מסוים, מפאת העומס במחלקת הפיצוצים המוגזמים, אבל לא זכור לי שראיתי לאחרונה סרט שחוזר אחורה בזמן, על מנת לקחת חלק בנושא כל כך פוליטי ולהעביר ביקורת חדה על שתי המעצמות הגדולות הללו, מבלי לקחת צד מובהק עבור אחת מהן.

אם אתם חובבי הז'אנר, בוודאות תהנו ותשבעו לחלוטין מאחד מסרטי הסופרמן המצוירים הטובים והמספקים יותר שיצאו בשנים האחרונות.
  3 週 前
波斯波利斯 (2007)
מודה, לא יצא לי לצפות בסרט הזה המון שנים מכל מיני סיבות ודווקא הסרט הכי פחות טוב של מרג'אן סטראפי ("מארי קירי") הזכיר לי שיש לי עוד חובות צפייה לסרט שעשה ממנה מי שהיא. סטראפי, מנקודת מבטה בתור ילדה צעירה, שמתבגרת לאורך השנים, מספרת כיצד היא ראתה וחוותה הפיכה שלטונית באיראן, חיים במדינה זרה, תחת החשש לשוב לאיראן ולבסוף החזרה למולדתה.

זה סרט שאמנם אורז בתוכו מגוון מסרים פוליטיים ופמיניסטיים, אבל זה לא העיקר ולא הקו המנחה של הסרט. הקו המנחה הוא חייה של סטראפי וכיצד היא עוצבה נוכח התקופה וכיצד היא הושפעה מהאירועים, איזה צד היא לקחה ומתי היה לה טוב יותר וטוב פחות.

משפחתה של סטראפי הייתה משפחה מלומדת וממעמד יחסית גבוה, אשר הקנתה לה חינוך וערכים ועם ארגז הכלים הזה היא הייתה כשירה לשפוט מגיל צעיר את המצב שאליו נקלעה המדינה שלה. האנימציה היא דרך נפלאה להעניק דרור לדימיון ולצד מחזות מאוד מאוד ריאליסטיים, סטראפי נותנת לאנימציה הפשטנית יחסית, את הכוח לצייר תמונה של מה שהתחולל בנפשה, במקביל למצב במדינה שלה.

גרוטסקה מתערבבת עם הומור שחור ועם הומור בכלל, סטראפי מאפשרת לצופים לקבל הצצה על מהלך חייה, דרך דמויות מצוירות, שמציירות לנו את ילדותה והתבגרותה. הסרט אמנם קצר יחסית, אבל החזיק אותי מרותק לסיפור חייה המעניין וכמובן לתובנות הכל כך נכונות שסטראפי מציבה בפנינו הצופים.

במדינה כמו שלנו, שהיא גם נחשבת מדינת אויב לאיראן, חשוב פי כמה לספר שהתושבים האיראנים הם כנראה עם שוחר שלום, שלא מתעניין בגחמות של מנהיגיו, שמוביל חלק מסוים מהמדינה באופן עדרי למדי, על מנת לשלוט בהם בצורה טובה יותר ותמונה זו מהווה גם תמונה מראה עבורי, בתור יהודי שחי במדינת ביביסטן, לגבי איך אנחנו לפעמים משתקפים מבפנים כלפי חוץ ולהפך.

סרט חשוב. מעניין, שעשוי נהדר ומסופר נפלא וגם דרך אנימציה שמנסה להיות סוג של דרך לספר את הסיפור, מבלי לנסות למשוך את הצופה לטכנולוגיה וויזואלית, אלא לשים את הדברים על השולחן כמו שהם. אני ראיתי את הגרסה המדובבת לאנגלית (עם שון פן וקת'רין דנב) והבנתי כי הגרסה המרכזית היא דיבוב צרפתי, מה שחיזק אצלי את השאלה - למה לא בשפת האם והמקור?

בכל מקרה, לא לפספס.
  3 週 前
Bird Box (2018)
נכון, "מקום שקט" יצא כחצי שנה לפניו ונכון, שהחלוקה לחובבי הסרט הזה הולכת בין אוהבים ושונאים, אבל "קופסת הציפורים" הוא פשוט נפלא, גם אם הוא סובל מלא מעט בעיות, שפשוט מטושטשות בצורה מסוימת מהמסך, נוכח העובדה שהסרט הזה ממגנט ולא מאפשר לצופה לקחת רגע אחד להתחיל לחשב את הבעיות וכמה אפשר היה לשפר אותן.

התיישבתי לצפות בסרט הזה בסביבות השעה 00:00 בליל אמש ואמרתי לעצמי שאני אצפה בחצי שעה או שעה ואז למיטה.....שעתיים מאוחר יותר, כמעט בלי עצירות. סיימתי.
היה טוב. מותח, מרתק והפלאפון לא היה בקרבת מקום בכלל (רק אולי בשביל להגביר ולהנמיך את הווליום). מה זה אומר מבחינת הסרט? עשה את העבודה שלו ומצוין. אי אפשר היה לעזוב אותו ומבחינתי זה ניצחון ענק לסרט.

כן, יש שם המון עובדות שלא היו יכולות להתקיים במציאות, אבל במיוחד בעידן שמרגיש קצת כאילו נכרת מתוך תסריט בלהות, פוסט אפוקליפסה היא מנת חלקנו וקונספט מסוג זה שובה, גם אם פוספס באופן אישי, במשך כמעט שנה.

חסר עוד קוף אחד בשביל שאפשר יהיה להשלים את התמונה - לא מדבר ("מקום שקט"), לא רואה ("קופסת הציפורים") ורק ההוא שלא שומע עוד לא הגיע (אלא אם כן שכחתי או פספסתי משהו...מוזמנים לתזכר אותי...) ואכן הסרט הזה משתייך לז'אנר מתח-אימה (ממש מעט) פוסט אפוקליפטי המבוסס על אחד מהחושים וזה יוצר עניין גדול, מתח ומשיכה חזקה לסרט.

בולוק מגלמת את מלורי, אישה שמנסה להעביר את ילדיה לאורך נהר, על מנת להגיע לגאולה בעידן שבו מבט בישות מסוימת גורמת לבן אדם להתאבד. נשמע מטומטם? אולי, עובד? בטח. הסרט מתחיל בנקודה הקרובה לסיומו ואז חוזר לאחור בזמן, בשביל ללמד על המסע שעברה דמותה של בולוק, בכדי להגיע לאן שהיא הגיעה...

חורים בעלילה? כן, דמויות שכמעט ולא מתפתחות - נכון מאוד (ועדיין זה סוג של אימה, דמויות כמעט ולא מתפתחות, אם משמידים את רובן בזו אחר זו) ועלילה שמרביתה ידועה מראש. כן! אז למה בעצם זה כל כך טוב?

אולי בגלל שאין רגע לנוח, אולי בגלל שמדובר בסרט שכמו "מקום שקט" שם את המשפחה על המוקד, החרדות מאיומים לא מוכרים וכאלו שאי אפשר להתמודד איתם ואולי אנחנו הולכים אליהם עם עיניים עצומות, באופן כמעט מודע, בשביל לשרוד. הסרט הזה מעורר המון רגשות, המון מתח והוא בכלל סרט שאי אפשר לוותר עליו, לחובבי הז'אנר וחובבי סנדרה בולוק שמפליאה במשחק נהדר, גם אם לעיתים קבוע ובנאלי - היא נהדרת.

לצידה של בולוק קאסט עצום שכולל את ג'ון מלקוביץ', טראוונטה רודס ("אור ירח"), שרה פולסון ("אימה אמריקאית"), דניאל מקדונלד ("פאטי קייקס"), רוזה סלזאר "אליטה: מלאך קרב"), ליל רל האוורי ("תברח") וטום הולנדר ("שודדי הקאריביים: סוף העולם") - כולם בתפקידים קטנים כאלו ואחרים ומהווים צוות משלים מצוין, גם אם כזה שלעיתים מרגיש גנרי מדי, התוצאה הסופית לא משתנה.

מומלץ לא לפספס את הסרט הזה. הוא יצר הייפ, הקים לעצמו המון אוהבים ושונאים, אבל הוא באמת סרט טוב, שפשוט שווה לראות.
7.5
  3 週 前
Scary Stories To Tell In The Dark (2019)
עם שם ארוך כמו של הסרט הזה, לא יכולתי לוותר על בדיקת העניין. החיבה של במאים ויוצרים קולנועיים לסיפורי אימה, ששמים במרכזם חבורת ילדים דחויים, הפכה להיות התעסקות מרכזית בשנים האחרונות בז'אנר. גם הסרט הזה מרגיש בכל כך הרבה שלבים כמו IT שנותר רק לתהות בנוגע למקוריות שלו. דווקא הסרט הזה מתבסס על ספר, בעל אותו השם ומרחיב את הסיפור של הספר בהצלחה מרובה.

סטלה וחבריה החנונים פוגשים עוד אאוטסיידר וחוברים לטיול בבית רדוף וישן, שטומן בחובו ספר וסיפור מפחיד, שכמובן יחזור לרדוף אותם בהמשך. אנדרה אוברדל (״צייד הטרולים״, ״הנתיחה של האלמונית״) מלקט מספר סוגים של מפלצות, ממש כמו ב-IT, אשר מייצגות את פחדיהם של הילדים ומייצר חוט מקשר בין כולן, על מנת לא ליצור סתם אסופה גנרית של הפחדות ולמרות לא מעט ביקורות שטענו שהסרט כושל בלהפחיד, הבמאי הנורווגי בונה את המתח היטב ומעיק מאוד על הנשמה, עד שהוא מוציא הכל החוצה.

זה עובד הרבה יותר טוב בתחילת ואמצע הסרט ולקראת הסוף קצת נשחק, אבל הסיפור וקטעי ההפחדה, בסך הכל משביעי רצון ומצאתי את עצמי לא פעם מתכווץ עד הרגע שלו אני מצפה להיבהל במידת מה. סיפור עלילתו של הסרט גם כן מוצלח למדי וגם הסאבטקסט שלו, על ניקסון ושליחת טובי הילדים של אמריקה למלחמת וויטנאם עובד במידת מה.

יש לסרט הזה גם איכויות וגם תפניות עלילתיות המזכירות איזה מיקס שבין עלילת "הצלצול" לזו של "זה" וקאסט מוצלח למדי, המיוצג על ידי דין נוריס ("שובר שורות") וגיל בלאוס ("אלי מקביל" ו"חומות של תקווה") שמעטרים את הקאסט בחלק המבוגר שלו ואילו זואי מרגרט קולטי שכבר הוכיחה את יכולות המשחק שלה בזמן הקצר בתור שחקנית ("תמונה משפחתית" ו"סקין" הארוך) מובילה קאסט צעיר ומוצלח (בעיקר גבריאל ראש) לסרט עבור בני נוער ולא רק. כנראה שלא תפחדו ממש הרבה, אבל תקבלו בידור טוב למשך שעה וארבעים ומה צריך יותר מזה? בינינו.....
  3 週 前
Ride Along 2 (2016)
וואו! סוף סוף סרט קומדיה איכותי. ראיתי את הסרט רק עכשיו, 4 שנים אחרי שיצא.. ונהנתי מכל רגע. השילוב בין אייס קיוב לקווין הארט פשוט מושלם. לא הפסקתי לצחוק והלוואי וכל סרטי הקומדיה יהיו כך. אפשר לומר שהעלילה היא קצת בנאלית אבל הקומדיה האיכותית של הסרט לגמרי עושה את העבודה. 10/10. חייב לציין רק שהיה מיותר מאוד האובר מיניות שהכניסו לסרט בכח, בקטעים שזה היה לצורך הקומדיה כמו במכון יופי זה היה מדויק, במקרים האחרים פחות.
  3 週 前
案例39 (2009)
תמיד נחמד להיתקל בסרטי אימה / מתח מהעבר שעדיין לא ראיתי והם גם טובים.
הסרט לא כל כך מפתיע לדעתי אבל עדיין מצליח לסקרן ולמתוח את הצופה, זלווגר לא רעה בכלל וגם הילדה עצמה ג'ודל פרלנד משחקת טוב (כבר מתחילה להיות מקושרת ללא מעט סרטי אימה כמו האיש הגבוה וסיילנט היל)

הסרט עצמו לא מכיל יותר מידי מקרי אימה והוא בעיקר מותחן, אבל כזה שלגמרי כדאי לראות.

7/10
  月 前
蘭博:最後的立場 (2019)
לא באתי לסרט הזה עם הרבה ציפיות ובכל זאת הוא הצליח לאכזב, אם האקשן עוד סביר כמעט כל השאר לא, הסיפור כל כך גנרי וזועק חוסר מקוריות שרמבו היה צריך לחסל אותו במכות, הטקסטים מגוחכים בטירוף וחלק מהשחקנים נכשלים גם בגלל הטקסטים הקלישאתיים והחבוטים וגם בגלל שהם לא באמת שחקנים טובים (חוץ מסטאלון כמובן) וזה כל כך חבל כי אפשר היה לתת כל כך הרבה יותר, קצת יותר להשקיע בתסריט, להביא קצת שחקנים טובים יותר שיצטרפו לסטאלון, טוויסט קטן בעלילה או אפילו רע שהוא קצת יותר מדמות גנרית.

אין עומק, אין עלילה, אין שפה...קשה קשה...

5/10 ולא מעט מהניקוד הוא בזכות זה שהסרט קצר ולא ולמעט ה-15 דקות הראשונות אין בו יותר מידי קטעים נמרחים.



  月 前
蘭博:最後的立場 (2019)
בשנה שבה רמבו והטרמינייטור חוזרים לאקרנים....טיפה אחר כך תגיע הקורונה ותנסה לאתגר אותנו עוד קצת. רציתי להתעלם מכל המסביב ובגדול היה לי גוד טיים עם הסרט הזה, אבל הבעיה שזה היה יותר בקטע של צחוקים והגעלות. אם פעם רמבו היה דמות ייחודית שמייצגת את העולמות שקרסו לאחר השיבה מווייטנאם, הרי שעכשיו הוא הפך להיות שלוחה של "חטופה" והציג אפס גדול ושמנמן ליד המקוריות והמוטיבציה.

לא עוד לוחם מקולקל שבודק את נפשו ונשמתו אל מול קולות המלחמה, הקוראים לו לחזור בכל פעם מחדש, כי אם דוד מבוגר שיוצא למסע נקמה ואפילו מסע נקמה חפוז למדי, שאם היו חותכים את הסיקוונסים המביכים של גיבורת המשנה, הרי שהיינו נותרים עם שעה של סרט, שכוללת פיקים של דרמה אל מול פיקים של טבח מתבקש, כחלק מרידוד דמותו של ג'ון רמבו, בהמשך לכל סרט המשך שהיה לו אי פעם.

שליש סרט של הכנות מטופשות ועוד משהו באמצע שמכין את הקרקע ואז....פתאום חמישים דקות עברו ואתה הולך ומבין שלא נשאר יותר מדי זמן למערכה האחרונה והמכריעה, אבל כאשר היא מגיעה...זה סרט סלאשרים מהאלימים שראיתם ואין סוף טוב לאנטגוניסט. רמבו היה גיבור חשוב וסילבסטר סטאלון הצליח למתג את עצמו באייטיז והניינטיז בתור אחד מגיבורי הפעולה הגדולים בהיסטוריה והוא אפילו מצליח להמשיך ולתחזק את עצמו בתור כוכב סרטי אקשן מינוריים עד מיותרים בשנים האחרונות ולצידם מצליח למשוך את המותגים עליהם ביסס את שמו, מבלי לבייש - רוקי וקריד היו נפלאים והציגו את יכולות הדרמה של האיש, רמבו...הקודם היה טוב יותר וגם זה לא גרוע בצורה מחפירה, אבל הוא נותר סתם בינוני מינוס שממהר לסגור סיפור וזה טוב ורע....

טוב, כי זה נגמר מהר, כמו להוריד פלסטר ורע, בגלל שזה נגמר מהר מדי.....אפס פיתוח דמויות משנה, דחיסה עלילתית וחסרת היגיון ובאמת כתיבה מרושלת לחלוטין של תסריט שנסמך על מלמולים סטאלוניים מול האויב שמעבר לגבול של טראמפ. פעם היה אויב ברור של כל ארצות הברית, הפעם.....קצת פחות פוליטקלי קורקט והרבה יותר אלים, הרבה הרבה יותר........חסר ומשולל היגיון וכן, זה לא באמת רמבו, מלבד השחיטה והמאצ'ואיזם (שדווקא התרכך), הוא איבד את הנשמה והדרך ודווקא אחרי שבמרבית ההמשכונים הוא הצליח לסחוב...ולתת קצת אקסטרא חדשה - הפעם זה לא הסיפור ואולי ייטיב הסילבסטר ויסגור את הבאסטה הזו וינסה להמציא את עצמו מחדש, בסרטים שאינם מזוהים עם דמויות קלאסיות שלו.

הסרט הזה אמור להיות מכוון למעריצים מבוגרים למדי, כאלו שגדלו או בגרו לצד הסרטים, אבל הוא מנסה להכניס כל מיני אלמנטים שיפנו אל הדור הצעיר ואולי חבל מאוד שכך.
5.5 ונצפה לראות את סליי מתפתח, בשלהי שנות השבעים שלו, למשהו חדש, אם זה בכלל אפשרי...
  月 前
Portrait Of A Lady On Fire (2019)
לא ידעתי מה אני עומד בדיוק למצוא בסרט הזה והאמת...טוב שכך. ראיתי שעדת המבקרים הארצית והעולמית הרטיבה, קראתי מה היה לכולם (או לרובם) לומר ונשארתי עם הדעה הפרטית שלי, שמדובר בסרט נפלא, מבחינה וויזואלית ועלילתית. הוא לא מיועד לכל צופה, לא כולם אוהבים את סוג הקולנוע הזה, אבל מי שכן......בהחלט ימצא את עצמו מתמסר לשעתיים שלמות, בחסותן של שתי נערות וחצי.

אפשר להאמין לעיתים, שמאי הנשים הזה תצמחנה האמזנות הבאות, אבל מדובר בקצב אחר לחלוטין, סיפורים שונים ובעיקר מקום מפלט מעולם גברי, לוחץ ודוחק. ולריה גולינו (לנצח תיזכר בתור זוגתו של טום קרוז מ"איש הגשם") היא אם לבת צעירה ויפיפייה בשם אלואיז, אותה היא רוצה לשאת לבחור אמיד מאיטליה ומכיוון שאין הוא יכול לעמוד על טבעה (=יופייה), נדרשת תמונה.

מכיוון שבשנת 1770 מצלמות סלפי והודעות וואטסאפ עדיין היו בגדר חלום רחוק, הולכים על דיוקן. רק שאת הדיוקן צריך לצייר במשך כמה ימים והאחרון שעשה בייביסיטר לנערה המצוירת, כשל כישלון קולוסאלי והעביר את השרביט הלאה, למריאן הצעירה גם כן והיא בת של צייר נודע לשעבר וזוכה להזדמנות בעולם הגברי, לייצר את עבודתה בעצמה ולצייר את הדיוקן של אלואיז.

מריאן מצטרפת בתור בת לוויתה של אלואיז ומהר מאוד הקשר מתהדק והן מוצאות את עצמן במספר סיטואציות, שלא העלו על דימיונן, שאחת מהן כואבת במיוחד ודווקא קשורה לעוזרת הצעירה, אשר מתגוררת איתן ומשרתת את צמד הבנות.

זהו סרט פמיניסטי, עמוס בשלל מסרי ניגוח לעולם הגברי וחיזוק העולם הנשי, אבל מעל הכל הוא סרט יפיפייה, מדויק, שפשוט עשוי בצורה מעוררת התפעלות על ידי סלין סיאמה, הבמאית הצעירה שהייתה עד לא מזמן בת זוגתה של אדל האנל (המגלמת את אלואיז). סיאמה, בת הארבעים, בסרטה הרביעי בסך הכל, מפגינה כישורים יוצאי דופן, כאשר היא מצליחה לפנות לכמה פלחים של הקהל, על מנת לאחד תחת קונספט עלילתי ובמקביל גם לאחד תחת טיב הכלים שיוצרים יצירה מהפנטת מבחינה וויזואלית-רגשית.

זה סרט שלוקח את הזמן שלו בשביל לבנות את העלילה, אתם תקבלו לא מעט זמן מסך של בד הקנבס ושל נגיעות קטנות, לחישות ואפס תווים מוזיקליים וגם אפס גברים על האי, בו מתרחשת העלילה של הסרט, כאשר הם רק מקיפים את האזור ו"שומרים" על הנערות, לבצע את כל העולה על רוחן.

נעמי מרלאן מגלמת את מריאן ואדל הנל את אלואיז, שתיהן בעלות יופי מהמם ומשכר וגם עם איכויות משחק יוצאות מן הכלל והן פשוט מרימות את הסרט, דרך מבטים, חיוכים ושאר מחוות. גולינו בתפקיד קטן מכדי שנצטרך לזכור אותה. לואנה באז'רמי בתפקיד סופי, העוזרת, תורמת את חלקה ומדובר בסרט שכאמור לא כולם ישרדו אותו במלואו, אבל מי שכן - הולך לקראת חוויה מרתקת ונפלאה.
  月 前
Mortal Kombat Legends: Scorpion's Revenge (2020)
מאז הסרט ההיסטורי של "מורטל קומבט", אי שם משנות התשעים (1995 ליתר דיוק) מבצבצים פה ושם כל מיני חידושים, סדרות מיניאטוריות וסרט המשך או כאלה המתיימרים להיות כאלו. אני לא באמת מצליח לעקוב אחרי כל הניסיונות למחזר ולשחזר את ההצלחה היחסית שחוויתי עם הסרט ההוא, אבל אם כבר אפשר למצוא משהו זמין עכשיו, אז למה לא?

הסרט אומנם קרוי על שמו של סקורפיון ונקמתו, אבל התוכן הוא סוג של חידוש לסרט ההוא משנת 1995 עם כל מיני תוספות ושינויים עלילתיים. סקורפיון מאבד את כל מה שיש לו בתחילת הסרט ומה טוב יותר מאשר העובדה הזו בשביל לנסות ולחפור את דרכו אל מחוץ השאול אל פני האדמה, על מנת לנסות ולהשיב לעצמו את מה שאיבד דרך נקמה ברוטאלית ואלימה.

לאחר אקספוזיציה מדממת וסופר אלימה, הסרט עולה על פסי הרכבת של שאר גיבורי מורטל קומבט, המקובצים על ידי ריידן ובכדי להגן על תושבי כדור הארץ מסיפוח לממלכה המרושעת של שואו קאן, בניהולו המרושע של שאנג טסונג. מעורבתו של סקורפיון הולכת ופוחתת באופן משמעותי, לאחר שג'וני קייג', סוניה וליו קאנג נכנסים פנימה, אבל יש עליו דגש, בכדי להראות בכל מקרה שזה סוג של סרט שהוא הכוכב שלו - והוא לא כל כך, כאמור, חוץ מדקות הפתיחה.

הסרט מציג אלימות גראפית ברמה אחרת, מסרטי אנימציה שהורגלתם אליהם, אבל די מיישר קו עם האלימות שעל פיה הושתת הסרט והכוונה היא למשחק ההוא...שהפציע אי שם בשנת 1992 ומאז הלך, התפתח וגדל לכדי עוד ועוד משחקים, סרטים וסדרות, בעודו מסרב להחזיר את המפתחות ולהיעלם מהמפה גם עבור דור ילדינו (ונראה איך נגיב בתור הורים לכך שהילדים משחקים בדבר הזה).

אישית, נהניתי והתחברתי לאנימציה הנהדרת (אנימה), לדמויות ששואבות ישירות את האופי שלהן מזה של המשחק ואפילו מהעלילה המחורטטת, שברובה היא כמובן פרי המצאת היוצרים, אבל משתדלת להישאר נאמנה, בצורה מסוימת, לזו של הסרט הראשון. מי שאוהב את מורטל קומבט ואת סוג האנימציה המדובר, יהנה לגמרי מהסרט האלים הזה.
  月 前

TOP 500
500強的YouTheater: 所有時間, 本年度, 去年, 當前的十年   500強的IMDB: 所有時間, 本年度, 去年, 當前的十年
統計
28,391 電影, 2,951 系列, 6,991 四季, 119,321 情節, 385,643 人, 532,107 用戶, 266,991 上崗, 28,650 評論, 93,404 照片, 6,589 影片
一般資料及其他頁
語言
סרטים © 2020