"למה דווקא הוא?": שוב פעם הוא

ביקורות
עוד פעם ג'יימס פרנקו והחיבוק שלו לבריאן קרנסטון, בפוסטר של הסרט, בעצם אומר את הכל. קומדיה פרועה, בניחוח מוכר, נוחתת עלינו בשביל לצחוק קצת בקול רם בחורף הזה.

"למה דווקא הוא?": שוב פעם הוא
"למה דווקא הוא?": שוב פעם הוא

ייתכן שבשלב מסוים של הסרט אתם תרגישו את הנשימות הכבדות של בן סטילר בעורפכם, הנשימות של הקלוץ המגושם, שמנסה להרשים את אבי כלתו העתידית ומחרבן לעצמו כל חלקה טובה ב"פגוש את ההורים". רק שבמקרה של סטילר הוא היה אח ממין זכר, בבית חולים, כזה שמנסה להרשים אבא שהוא יוצא יחידות מיוחדות ומרגל לשעבר. היתרון הברור של האב ב"פגוש את ההורים", היה מתוקף היותו, באופן ברור, הפטריארך וגם נעלה, מבחינת עיסוק (למרות שהיה סמוי) ואילו בסרט הנוכחי, ג'יימס פרנקו הוא סוג של פושר נאיבי ומקסים, שכבר אוחז ביתרון הכלכלי לפחות וגם רושם עוד יתרון בתור זה שמארח במגרש הביתי שלו את משפחתה של חברתו.

קווי הדימיון העלילתיים והקונספטואליים לא מקריים בכלל, מכיוון שהתסריטאי של "פגוש את ההורים" (וגם של "פגוש את הפוק'רס") הוא הבמאי של הסרט הנוכחי. ג'ון המבורג עושה את המעבר מכתיבת תסריטים לסרטי בן סטילר, לבימוי של סרטים גסים יותר. נו, אתם יודעים...סרטי ג'יימס פרנקו והחברים. וג'יימס פרנקו בהחלט משתדל לעשות את הפרנקו הקבוע והידוע ביותר שלו, גם אם זה מעודן יחסית למפגשים הלא אקראיים שלו בכלל עם סת' רוגן וג'ונה היל ושאר החבר'ה המופרעים בהוליווד. ולחשוב שהוא בכלל התחיל בתור הארי אוסבורן של "ספיידרמן" הראשון והמקורי של סאם ריימי.


(קשה לומר משהו מתחכם בסיטואציה כזו)

ההפתעה הגמורה של הסרט היא עצם ההשתתפות של בריאן קרנסטון בקומדיית מפיגת מתחים ומשולבת נוזלים, נפיחות ובדיחות פיפי, קקי ובוקאקי. קרנסטון, בחיים שאחרי "שובר שורות" הוא לא עוד סתם אושיה הוליוודית, אלא שחקן רציני שמנסה לשים את הידיים על כמה שיותר תסריטים מרתקים וצמודי מקרים מבוססי אנשים וסיפורים מעניינים שכבר קרו והיו. ואז מגיע הסרט הזה וזורק את קרנסטון כמה שנים אחורה ומוריד ממנו כמה קילוגרמים עודפים של רצינות וחשיבות עצמית, לא שזה רע בהכרח, אבל עדיין קצת מפתיע ויוצא דופן בנוף שטווה לעצמו קרנסטון בדרך ההוליוודית שלו מדי שנה מאז שהשתחרר מכבליו הזהובים של וולטר ווייט.

פרנקו מגלם את ליירד, איש אפקליציות טחון כספית ונפש חופשיה, שקיבלה צ'ק פתוח להגשים אינספור חלומות פתוחים, ששכבו במגירה מאז הילדות. הוא ייצור ישיר מאוד, מקלל ללא הרף אבל ממש לא משדר לדקה את הסיוט המפחיד ביותר לכל אב דאגן, עבור ביתו. התפקיד של פרנקו היה צריך לכלול יותר רוע בשביל להפחיד את ההורים המבוגרים (וגם את אלו הצעירים יותר), כיוון שמר מייהו הצעיר שלו הוא קלוץ טחון עשיר ובעל כוונות טובות, אשר חוטא בעיקר בשחרור חרצובות לשונו ופליטות גסות, שמקומן בוודאי לא ליד אבא של זאת שאתה יוצא איתה, אבל מה שנמצא בעוכריו, מבחינת מילוי תפקיד ההוא שלא תרצו שהבת שלכם תצא איתו, הוא עצם העובדה שהוא יזם חכם ומצליח, בעולם שבו חוכמת חיים היא לא תנאי חובה להתעשרות. הוא עשיר וקצת אהבל וישיר, אבל ממש לא התוצאה הכי רעה שהבת שלכם יכולה לקבל.


(לכל מי שחושב שהמבוגרים יבשים - צודק!)

קרנסטון מגלם את תפקיד האב, בעלים למפעל להדפסות, עסק שנקלע לחובות וניגוד מוחלט לעולם התוכן האינטרנטי, בו אוחז ליירד. הוא מנסה להרים את ראשו ולצוף מעל המים בעולם תחרותי, שדוחק אותו ואת הרלוונטיות שלו ושל מקצועו, כך הוא מתחיל להרגיש גם בתור אבא, אשר ביתו לא משתפת אותו בחייה הפרטיים ועניין החבר נוחת עליו משום מקום, בתקופה לא פשוטה. התקופה היא תקופה חג המולד והמשפחה מתאחדת בעל כורחה עם חבר חדש שמנסה בכל הכוח להתקבל ולהיכנס פנימה והוא מצליח, אצל כולם, חוץ מהאב. לא תראו או תזהו כאן הפתעות מרעישות, מבחינת העלילה והכל יתנהל בדיוק כפי שצפיתם, רק עם הפתעות קומיות, כפי שנהוג בקומדיות שקצת שוקעות בבנאליות מבחינה קומית.

מעבר לפרנקו וקרנסטון, אי אפשר להתעלם מזואי דויטש המדהימה בתפקיד הבת של...והחברה של...והיא חותמת שנת פריצה סוערת עם לא פחות משישה סרטים שהחדירו אותה לתודעה. גם ניתן להתמוגג מהופעה מצחיקה ומוצלחת של מייגן מולאלי, שהפרצוף שלה מצלצל צלצול קומי, מטורף ומצחיק עוד מימיה ב"וויל וגרייס". קיגן מייקל קי בתפקיד הורס בתור "אב הבית" וקיילי קווקו עושה מיני הומאז' לתפקיד של סקרלט ג'והנסון ב"היא", כאשר היא בעיקר מדברת ואינה נראה. הופעת אורח של סטיב איוקי ונציגות מרגשת של "קיס" חותמות קאסט מכובד, אשר בעיקר מגיע לעשות שמח לצופים ובהחלט מצליח בכך.


(נחשו ממה תצחקו בכריסמס הזה)

קשה לומר שהסרט הזה ייגע בצופיו, בגלל אמינות נראטיבית ולכן צריך לקחת אותו בדיוק כפי שמצפים שהוא יגיע אל הצופים מלכתחילה, כבידור קליל, גס ולא מתנצל, בקיצור פרנקו וחברים אחרים. אין ספק שיחסית לפרויקטים המופרעים שפרנקו לוקח בהם חלק בשנים האחרונות, זה הפרויקט המעודן יותר. אין ספק שהסרט עושה את העבודה היטב בבחינת הקומית ולמרות שהוא מספר סיפור די מוכר, בעיקר כזה שסיפר לא אחת ולא פעמיים האחראי הראשי על הכתיבה והבימוי. אין ספק שהוא לא מחדש כלום ועם זאת הוא פשוט מצליח לזקק את החיוך מלא הקסם של פרנקו ולשדר את הנאיביות הזאת לכיוון הצופים ובשם הנאיביות, הקלוציות והכוונות הטובות נשבים הצופים, כפי שבבירור ייכבש בסופו של דבר האב הנרגן, המיושן וזה שרוצה רק בטוב של ביתו.

מה שמשדרת כרזת הסרט הוא בדיוק מה שחשבתם עליו ומה שתקבלו במשך כמעט שעתיים (שיכלו להתקצץ לשעה וחצי בקלילות) והתוצאה היא כיפית, מבדרת וכזו שתעזור למוח לעבור למצב טיסה למשך אותו פרק הזמן של הסרט. עוד קומדיה מופרעת עם התחלה, אמצע וסוף צפויים למדי ועם זאת, בדיוק מה שאתם צריכים בשביל להעביר ערב מצחיק בכיף.
סיכום המבקר
10/
5.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "למה דווקא הוא?": שוב פעם הוא
סרטים בקולנוע