"ג'ודי: מעבר לקשת": אי שם, מעבר לאוסקר

יש משהו מיוחד בעצם העובדה שרנה זלווגר מגלמת את ג'ודי גרלנד. בשני המקרים מדובר בכוכבת ענקית שנתנה להוליווד להניף אותה אל על וגם הניחה לה לגווע, מבלי לפתח סנטימנטים. במקרה של רנה זלווגר, העתיד עוד נראה ורדרד הרבה יותר והיא דילגה מעל גיל 47, הגיל שאותו גארלנד לא הצליחה לעבור. רנה זלווגר גם פסחה על מרבית מלכודות מערכות יחסים שנגמרו בנישואים כושלים, אבל מבחינה קולנועית הקריירה שלה הייתה די תקועה עד שנתנה לגארלנד לשאת אותה לכדי מצב בו היא מהדהדת שוב לאוסקר, בזכות אחד התפקידים הטובים שלה בשנים האחרונות.

בשנה החולפת כיכבו סטיב קוגן וג'ון סי ריילי בגרסה הקולנועית שהביאה את דמדומי הקריירה של לורל והארדי ב"השמן והרזה". בחירתו של במאי הסרט - ג'ון ס. ביירד, הייתה לא להניח בפני הצופים את רגעי השיא ולפרוש את הביוגרפיה של השניים שעלו לתהילה ואז התרסקו, אלא להציג את דעיכת המסלול המשותף של שני הבדרנים, שהייתה איטית, שקטה ודי מתסכלת. בחירה זהה לזו שבוחר רופרט גולד, למי שהייתה אייקון קולנועי (וגם של הקהילה הגאה) עצום במשך מספר עשורים, רק שאצל ג'ודי גרלנד הנפילה הייתה אישית וכואבת הרבה יותר.


פרצוף מהורהר, שיילך איתי כל הסרט | באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ

בתחילת הסרט גארלנד עוד מוצגת בהופעה עם ילדיה, מנסה לשקם את הריסות הקריירה שלה ועל הדרך להצמיד את ילדיה אליה, אבל סדרת אירועים מביכים מבהירים לה שאם היא רוצה לנסות לשמור על שמה ועל ילדיה, היא חייבת לפנות אל האפיק האחרון שיכול להניב לה הכנסה רצינית - סדרת מופעים בלונדון. ניכר כי האנגלים עדיין לא שכחו את מה שמיליוני אמריקאים הספיקו לטשטש ודרי הממלכה הבריטית עוד נוטים חסד לשם ולאייקון. מועדון אחד, העונה לשם: Talk Of The Town, מחליט לקחת על עצמו את שיקום שרידי הקריירה של האומנית האיקונית ומוכן לארח אותה בתור המופע המרכזי.

גארלנד מקבלת ליווי צמוד, בדמותה של עוזרת אישית בשם: רוזלינד ווילדר, אבל מוכיחה שגם לצד הצלחתה במופע המקומי (הכולל מספר נאמברים מוזיקליים נפלאים, עליהם אחראית זלווגר עצמה), היא עדיין לא הצליחה להדחיק את טראומות העבר, שנוגעות בהיותה ילדת פלא שנשאבה על ידי התובענות ההרסנית של הוליווד. הסרט מתייחס לחלקים האלו, מעברה של גארלנד, באמצעות מספר פלאשבקים וגם בעזרת מונולוגים אישיים שמבצעת זלווגר באופן נוגע ומרטיט ואלו הם הרגעים הכנים, העצובים והטובים ביותר בסרט, שמנסה להימנע משבלוניות יתרה.


יש לך את זה ביותר אדית' פיאף? | באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ

הגילויים אודות ילדות עשוקה ודרישות לא הגיוניות מכוכבי על הוליוודיים, בכל גיל שהוא, אינם יוצאי דופן מכל סרט על כוכב עבר שאיבד את דרכו, אבל הביצוע הכפול של זלווגר – הן בתחום המשחק והן בנאמברים המוזיקליים עוזרים לסרט למצוא את הייחודיות שלו ואין ספק שהוליווד עשויה לתגמל את רנה זלווגר בפרס האוסקר השני שלה והראשון בתור הכוכבת הראשית של הסרט. מעבר להיותה משכנעת בתור גארלנד, ברמה לא פחותה מזו של מריון קוטיארד בתור אדית' פיאף, מעניקה רנה זלווגר ביצועים מוזיקליים מרשימים ומוכיחה כי העבודה וההכנה הרבה שהושקעה בתחום המוזיקלי מניבה פירות.

השבלונה של סיבה ותוצאה נמצאת מרוחה בכל מקום. הכמיהה של גארלנד לנורמאליות ועם זאת הצורך שלה שלא להישכח מהתודעה הם שני כוחות שמתנגשים ללא הרף ובעצם מחריבים כל חלקה טובה, שהיא מצליחה לטפח בשארית כוחותיה. זאת כיוון שמדובר בכוחות אשר מלווים אותה מרגע שהיא בעצם נזכרת באימה בעברה, הכולל איומים בלתי פוסקים לשמור דיאטה, להיראות טוב, לא לישון וכל זאת בשביל לזכות בתהילת עולם, עליה היא לא מסוגלת לוותר, גם אם זה אומר לוותר על הנורמליות, על השינה ובמקום מסוים גם על שפיותה.


רוצה להיות כמו כולם, אבל לא יכולה | באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ

ניכר כי רנה זלווגר, שלא הייתה מוכנה לוותר על יציקת חלקים מסוימים מעצמה, מרגישה הרבה יותר אותנטית ואמיתית במשחקה, כאשר דמותה של גארלנד מצליחה להזכיר כי גם זלווגר, שהייתה נערת הזוהר ההוליוודית במשך שנים הייתה צריכה לוותר על צלם אנוש במידה מסוימת. בכך טמונים חלקים נרחבים בסרט ובכך נעוצות החוזקות המרכזיות שלו, בכל הנוגע לגילומה הפנטסטי והכל כך מחובר של זלווגר את דמותה האייקונית של ג'ודי גארלנד.

במבחן התוצאה הסרט "ג'ודי" מצליח להמשיך את הקו של האוטוביוגרפיות המוזיקליות ("רפסודיה בוהמית", "רוקטמן") בהצלחה מרובה ואף לוקח את הסיפור לכיוון הרבה יותר אפלולי, עצוב ומדכא, כשם שסיפורה של גארלנד מציג את שקיעתה האיטית והכואבת של קריירה אייקונית. סרטו של גולד נשען בצורה כמעט אבסולוטית על השחקנית הראשית שלו וצרור עובדות, שהיא מצליחה להפיח בהם חיים. ולגבי הטקס ההולך ומתקרב, זה לחלוטין עשוי להיות כמעט בבחינת עוול, אם בעוד מספר ימים זלווגר לא תקריא נאום ניצחון נרגש וכמובן תוקיר תודה לשחקנית והזמרת האייקונית, בזכותה היא תהפוך לזוכת צמד אוסקרים.


ותודה לכל מי שהביאני עד הלום | באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ

משפט על הסרט:
שלושת רבעי סרט, קשה לומר שתצאו מגדרכם בכל הנוגע לעלילה והשתלשלות האירועים, אבל ברבע האחרון, משהו בליבכם יימס. חובת צפייה.

משפט על במאי הסרט:
רופרט גולד ("סיפור אמיתי") בסרטו השלישי, בסך הכל, לא מתאמץ לצאת מהתבניתיות של סיפורו של כוכב נופל, אך הוא לא יישכח בזכות הכוכבת שלו.

משפט על השחקנים:
רנה זלווגר מהפנטת. לא תצליחו להוריד ממנה את העיניים. הופעה מדהימה, ברמה של אחת בכמה שנים וראויה לזכות אותה באוסקר. לצידה מייקל גמבון (דמבלדור מסרטי "הארי פוטר"), ג'סי באקלי ("השיר של רוז"), פין וויטרוק ("לא נשבר", "מכונת הכסף") ורופוס סיוול ("האיש במצודה הרמה"), כולם טובים ותורמים, אבל אף אחד לא כמוה.

משפט על אורך הסרט:
אמנם קרוב לשעתיים, אבל לא מרוח ומעביר את הרעיון בצורה נאמנה.