"נחיתת חירום": באטלר לא משחרר מהניינטיז וזה בסדר גמור

ביקורות
ג'רארד באטלר נצמד בעקשנות אל ז'אנר סרטי אקשן, בניחוח סוף שנות השמונים, בואכה תחילת שנות התשעים ומוכיח שאם יש כוכב אקשן מתבגר, שעדיין לא אבד עליו הכלח לחלוטין, זה הוא ורק הוא.

"נחיתת חירום": באטלר לא משחרר מהניינטיז וזה בסדר גמור
"נחיתת חירום": באטלר לא משחרר מהניינטיז וזה בסדר גמור

זה היה אמור להיות הזבל התורן שינואר של הוליווד משחרר לאוויר העולם; בטח ובטח כאשר באטלר הוא הכוכב הראשי. האיש שנצמד בצורה עלוקתית למדי לסרטי אקשן הכי גנריים והכי מיושנים, בדרך הביצוע שלהם, עושה זאת פעם נוספת ומצליח לצאת כאשר ידו על העליונה. הרי מבט חטוף בכותרת, בפוסטר ובאופיו המתהווה של הסרט מהשניים הללו, מוכיח כי אין הרבה ציפיות לסרט משובח ועם זאת ובמיוחד כאשר הציפיות נמוכות, פתאום מגיע לו מחטף שאף אחד לא חשב שיכול להתרחש ופשוט מתפוצץ בפנים, בקטע הכי טוב שאפשר לדמיין.

ינואר של השנים האחרונות בהוליווד הוא כמו פתיתי הנייר, אשר מצטברים להם בתחתית התא של המגרסה במשרדיהם של התסריטאים בהוליווד - תוצרים קולנועיים זניחים שאף אחד לא רצה לפמפם אותם בסיום השנה הקלנדרית, שהסתיימה זה עתה ואף אחד גם לא רוצה לקדם בחודש, אשר קודם להגעתו של טקס האוסקר. ינואר של השנה נפתח עם כמה הפתעות מוזרות לחלוטין, כאשר "מייגן" זרקה את כל הציפיות לבינוניות ומטה לפח והפכה לתופעה ולו לזמן קצרצר. הסרט הנוכחי נישא על גל של לא מעט ביקורות חיוביות ומכילות, בניגוד לכל מה שציפיתם (כולל הציפיות של הידיים המקלידות הללו ומה שמחובר אליהן ומפעיל אותן) מסרט אשר מורכב משתי המילים: חירום ונחיתה ובאנגלית הוא אפילו פשטני יותר (Plane).


אני לא ציפיתי, מג'רארד באטלר לפחות | באדיבות סרטי יונייטד קינג

כן, מדובר בסרט שחוקי ההיגיון המינימאליים לא חלים עליו בשום שלב ממנו. מדובר בתוצר קולנועי זניח למדי, במסגרתו התסריט מחורר למדי, דמויות המשנה הן בבחינת פלקטים ריקניים וחסרי משמעות ואין שום תפנית עלילתית שלא תראו מתקרבת מקילומטרים. אבל.....וזה אבל גדול, מדובר בסרט כל כך כיפי ובמיוחד עבור ילדי שנות השמונים ונערי שנות התשעים, מדובר בחזרה עמוסת געגוע וערגה לתקופה שהכל היה כל כך פשוט, בכיכובם של צמד השרירנים: סילבסטר שוורצנגר. באטלר לקח את התפקיד של השניים, ניתק את עצמו מכוכבי אקשן עכשוויים, דוגמת דה רוק ומר דיזל ופשוט הלך לעשות מה שהוא טוב בו: אקשן ולהיראות מצוין.

קפטן ברודי טורנס (שהוא לא אחר מאשר: ג'.ב) מאחר לטיסת הלואו קוסט, אותה הוא מטיס בערב השנה החדשה. הוא מבטיח לבתו, דרך שיחת וידאו, אשר מתרחשת בבדיקות בנמל התעופה, שהוא לא יאחר וברור לכולם שהוא משקר במצח נחושה. הוא אמור להטיס את מטוסו, המדולל כמעט מנוסעים (או טסים, ליתר דיוק) מסינגפור לטוקיו וברגע האחרון מעלים לטיסה שלו אדם, אשר הואשם ברצח וצריך לעבור להסגרה באותה הטיסה. תנאי מזג האוויר לא כל כך מתאימים לטיסה במסלול מסוים ולכן אותו המסלול הוא זה אשר נבחר לטיסה עבור הקפטןף צוותו ונוסעיהם על ידי הנציג של חברת התעופה. מפה לשם - המטוס באוויר ואתם מוזמנים להתחיל לנחש את ההתפתחויות העלילתיות המתקרבות אליכם ברעש וצלצולים של רכבת קיטור עתיקה.


מה בסוף? על המסלול להתרסקות? | באדיבות סרטי יונייטד קינג

כל העניין של נחיתת החירום (על שמה קרוי הסרט בשפה העברית) לוקח זמן מאוד קצר מהנתח הכללי של הסרט ומשם החבורה, הלא מאושרת במיוחד, מעבירה את מרכז כובד העלילה לאי, המנוהל על ידי חיילי מליציה, שנתקעו באזור; אי שם משנות השמונים המאוחרות. אולי השחקנים המגלמים את ה"רעים" בסרט הם צאצאים של אלו, אשר גילמו את כל הנבלות מסרטים, בהם הנבלים היו ממוצא אסיאתי ואולי מדובר בסתם צירוף מקרים, אשר מדיף ניחוח גזעני, אבל נראה כי כל אחד ואחד מהנבלים הראשיים בסרט הוא שכפול או שעתוק של כאלו, אשר בנו את עצמם בסרטי אקשן משנות השמונים.

אין בשורה חדשה בסרטו האחרון של ג'רארד באטלר מעבר לעובדה שהוא באמת פשוט סרט מהנה וכזה המאפשר ניתוק זריז של המוח בכניסה אליו ומעבר להתמסרות מלאה אל עבר האקשן ורגעי המתח והחרדה, ממש כאילו התגלגלתם חזרה אל ימי הילדות המאושרים שלכם בשנות השמונים. מפתיע, בכל פעם מחדש, כמה שהנמכת ציפיות יוצרת רגעים קטנים של אושר ובמקרה הזה, רגע אחד ארוך של עונג והנאה מסרט קולנוע, אשר מצטיין בפשטותו ובשאיפה המינימלית שלו לייצר הנאה לצופים למשך מקטע זמן קצוב ומדוד ופשוט עומד במשימה.


באנו מהאייטיז, למי יש בעיה עם זה? | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
מה אפשר לומר? בינוני, צפוי, כתוב בעצלנות ועם הופעות חסרות מעוף מצד צוות שחקני המשנה. עם זאת ולמרות הכל, מדויק למדי ברגעים שהוא צריך לייצר אימפקט, כימיה טובה בין צמד השחקנים הראשיים ומעל הכל פשוט כיף גדול במשך כל זמן הריצה שלו.

משפט על במאי הסרט:
ז'אן-פרנסואה רישה, שכבר גמע כמה מטרים עם כוכב סרטי אקשן עצום משנות התשעים (ביחד עם מל גיבסון, בסרט נמלטת), מכין את עצמו לפריצה בהוליווד, בצעדים איטיים ומתונים ודרך כוכבים בעלי השפעה, אבל לא חזקה כמו זו של פעם. מביים סרט פשוט למדי ובצורה מוצלחת למדי.

משפט על השחקנים:
באטלר נהדר כהרגלו ומשכנע. עזבו את הימים של ליאונידיס והקוביות בבטן, הוא עדיין מתפקד בתור קפטן משכנע ולא אמין, בו זמנית, שהייתם רוצים שיהיה זה שיטיס לכם את המטוס, גם בטיסה רגועה יותר. מייק קולטר ("לוק קייג'") בתפקיד לא רע, רמי אדלקי ("מחתרת השישה") ופול בן-ויקטור ("הסמויה") בתפקידים משלימים סבירים, כאמור.

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים ושלוש דקות, שעוברות וחולפות ביעף. בדיוק מה שכל סרט צריך לייחל לו, כאשר הוא סוגר את העריכה.

סיכום המבקר
10/
6.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "נחיתת חירום": באטלר לא משחרר מהניינטיז וזה בסדר גמור
סרטים בקולנוע